אף אחד לא הכין / שושנה ויג

אַף אֶחָד לֹא הֵכִין אֶת צִפּוֹרֵי הַשִּׁיר לְמִלְחָמָה

בַּבֹּקֶר הַהוּא הָאָרוּר, הַדּוּכִיפַת שָׁלְחָה לַאֲהוּבָהּ הוֹדָעָה

״לֹא אוּכַל לְהַגִּיעַ אֵלֶיךָ״

הוּא שָׁאַל ״אֵיךְ אַתְּ יוֹדַעַת? אַתְּ בְּטוּחָה?״

וְהִיא פָּתְחָה אֶת נוֹצוֹתֶיהָ הַיָּפוֹת

״תִּרְאֶה זֶה גֶּשֶׁם שֶׁל כַּדּוּרִים

אֵלֶּה סַכִּינִים חַדּוֹת מְפַלְּחוֹת

אֶת גּוֹזָלַי הַקְּטַנִּים,

אֵין לִי דֶּרֶךְ לָבוֹא אֵלֶיךָ אַף

לֹא לִשְׁעַת אַהֲבָה אַחַת.״

עֶשְׂרִים יוֹם הֵמִיתוּ אוֹתָהּ

שָׁלְחוּ בָּהּ חִצִּים

הָרְגוּ לָהּ אֶת הָרָצוֹן לִבְנוֹת קֵן

אֲבָל דּוּכִיפַת יְפַת צִיצִית

קָמָה הַבֹּקֶר

הִבִּיטָה בַּמַּרְאָה

גּוּפָהּ הַחַם בָּעַר בָּהּ

וְהִיא רָצְתָה לִשְׁלֹחַ אֵלָיו

תְּמוּנוֹת שֶׁיִּרְאֶה

הַלִּיבִּידוֹ מִתְעוֹרֵר

הַחַיִּים שָׁבִים

״דּוּכִיפַת שֶׁלִּי,

אֲצַפֶּה לָךְ בְּתֹם הַקְּרָבוֹת,

שִׁמְרִי עַל בֵּיתֵךְ,

יָפְיֵךְ אֵינוֹ קָמַל,

הוּא יִהְיֶה שֶׁלִּי

אֶעְדֹּר אֶת עֲרוּגוֹת גַּנֵּךְ

אַכְנִיסֵךְ תַּחַת כְּנָפַי,

מַלְאָכִית שֶׁלִּי.

לקטעים נוספים מהגליון

לעמוד השער