אשמה / אלמוג מיכאלוביץ’

הַבֹּקֶר תָּקַף אוֹתִי חֵשֶׁק לִחְיוֹת.

רָצִיתִי פִּתְאוֹם לָרוּץ עֵירֹם בָּרְחוֹב

לִדְרֹךְ עַל עָלִים

וּלְהַרְגִּישׁ אֲדָמָה.

הַבֹּקֶר תָּקַף אוֹתִי פִּתְאוֹם חֵשֶׁק

לֶאֱכֹל מַשֶּׁהוּ טָעִים

לְהַפְעִיל אֶת בַּלּוּטוֹת הַטַּעַם

וּלְלַקֵּק אֶת הָאֶצְבָּעוֹת.

רָצִיתִי לִכְתֹּב וְרָצִיתִי לְהִסְתּוֹבֵב

לְהִסְתַּכֵּל עַל יָפִים

לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת

לִשְׁתּוֹת קָפֶה.

כְּשֶׁיָּשַׁנְתִּי חָלַמְתִּי כָּל כָּךְ הַרְבֵּה חֲלוֹמוֹת

אֲבָל הַלַּיְלָה עוֹמֵד מֵעָלַי

בְּמִגְדַּל שְׁמִירָה

בּוֹדֵק אֵיפֹה הָאֲדָמָה הֲכִי רַכָּה

וְכָל מְנוֹרוֹת הָרְחוֹב כָּבוֹת

אַחַת

אַחֲרֵי

הַשְּׁנִיָּה.

לקטעים נוספים מהגליון

לעמוד השער