דברים ששמעתי בבית העלמין / נעמי מנדלבאום

כָּל חַרְקֵי הַלַּיְלָה מְצַרְצְרִים כְּהֶרְגֵּלָם,
 כְּאִלּוּ לֹא בָּא קֵץ  הַעוֹלָם.
וּמְטוֹסֵי הַקְּרָב מַרְקִיעִים בְּרַעֲמָם.

וְכִפֵּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ.
וְיִפְחַת עֲלָמוֹת.
וְאַלּוּף הַמִּשְׁנֶה.
וְיַצְמַח פֻּרְקָנֶהּ.
וְזִכְרוֹנוֹת מְחֻיָּכִים.
וּשְׁלוֹשָׁה מַטָּחִים.

וּמָה זֶה עַכְשָׁו הָיָה?
 אַזְעָקָה רְחוֹקָה?
אוֹ נַהֲמַת אוֹפַנּוֹעִים?
וְאֵל מָלֵא רַחֲמִים.
וְאִמָּא אַחַת.
וְאַבָּא אֶחָד.
מַצְדִּיקִים אֶת הַדִּין.

דְּבָרִים שֶׁשָּׁמַעְתִּי בַּלַּיְלָה, בְּבֵית הֶעָלְמִין.

לקטעים נוספים מהגליון

לעמוד השער