אֲנִי זוֹכֵר שֶׁלִּפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים
דִּבַּרְנוּ עַל “קַו הָעֹנִי”.
אַתְּ הָיִית תַּלְמִידַת תִּיכוֹן
וַאֲנִי – הַמְּשׁוֹרֵר שֶׁצִּיר אֶת הַקַּו הַזֶּה.
הַשְּׁאֵלוֹת שֶׁלָּךְ דָּמוּ לְמַעְדְּרִים שֶׁהָפְכוּ לַאֲדָמָה
אֶת הַצּוּרָה.
אַחַר כָּךְ פִּזַּרְתְּ אֶת הַחוֹל מֵהַפְּצָעִים שֶׁחָשַׁבְתִּי
שֶׁאֲנִי מֵיטִיב לְהַסְתִּיר

מֵאָז כָּל אֶחָד חִדֵּד אֶת הָעִפָּרוֹן
שֶׁצִּיר יַמִּי
קַו
וְעוֹד
קַו.
וְעַכְשָׁו בְּאֶחָד שָׁבוּר אֲנִי מְצַיֵּר
זִכָּרוֹן שֶׁנִּשְׁאַר.