הִיא בּוֹחֶנֶת אֶת הַחֹפֶשׁ דֶּרֶךְ דִּמְעָה
דֶּרֶךְ פְּרִיזְמָתְ טִפַּת הַגֶּשֶׁם
נֶאֱנַחַת כְּשֶׁרוֹאָה בְּבֵרוּר
וְגּוֹמֶרֶת אוֹמֵר:
מִלְּמַעְלָה נָפַל עָלֵינוּ

הִיא מַפְנָה אֵלַי אֶת הַמִּשְׁקֶפֶת
שֶׁאִוָּכַח בְּעַצְמִי
וּמַמְשִׁיכָה:
מִלְּמַעְלָה הַחֹפֶשׁ וּמִלְּמַעְלָה הַדִּכּוּי

כָּךְ הַטֶּבַע עַצְמוֹ – אֻמְלָל כָּל כָּךְ
הֲרֵי פַּרְפַּר מֵת תּוֹךְ שָׁבוּעַ
חָפְשִׁי כְּכָל שֶׁיִּהְיֶה
וַאֲנַחְנוּ עָפִים לְאַט בְּעִקְבוֹתָיו.