הטבח המזוויע של השבעה באוקטובר הותיר את כולנו נחרדים מאובדן החיים העצום: תינוקות וקשישים, גברים ונשים, אזרחים וחיילים, יהודים וגם כאלה שאינם. הטרור לא חמל על אף אחד. בראש ובראשונה הטבח הזה קרא תיגר על האנושיות. המעשים שבצעו המרצחים הארורים, האכזריות בה פעלו, השנאה הבלתי נתפסת – כל אלו מרחיקים אותנו מהידיעה שלנו על אנושיות. וכבר היו תקופות כאלה, עם סיפורים כאלה, במקום אחר ובשחור-לבן.

אחר כך קרא הטבח תיגר על המילים. הביטוי השגור ביותר בשבועות האחרונים היה “אין מילים“. ואילו מילים יכולות להימצא אחרי רצח ואונס ועוד מעשי שטן שהדף אינו סובל? אין. כך היה נדמה, לפחות לימים ספורים. אחר כך באו מילים מעצמן, כמו מזכירות את ייעוד המשורר בעולם.