איה סומך אוספת ציטוטים של גדולי תרבות 

נאסוף, חברים (על התרבות) / איה סומך

נֶאֱסֹף כָּל מִלָּה שֶׁל לַאקַאן. כָּאן הַמִּלִּים מְשֻׁכְפָּלוֹת וְלָרֹב מַחְטִיאוֹת אֶת מַטְּרָתָן, אֵצֶל פִּזְמוֹנָאִים, מְשׁוֹרְרִים, בִּימָאִים, תַּסְרִיטָאִים, סוֹפְרִים, אֲבָל נֶאֱסֹף כָּל מִלָּה שֶׁל לַאקַאן וְשֶׁל זִיגְמוֹנְד פְרוֹיְד וְשֶׁל פְרַנְץ קַפְקָא. כָּאן הַמִּלִּים אִבְּדוּ מִזְּמַן אֶת מַטְּרָתָן. כָּאן הַכֹּל בְּעֶצֶם “דּוֹקְיוֹמֵנְט נַפְשִׁי”, “עֵדוּת”, “בְּגוּף רִאשׁוֹן”, “בְּגוּף שְׁלִישִׁי”, עַל חֲוָיוֹת נוֹרָאִיּוֹת, שֶׁאַף אֶחָד לֹא מַכִּיר.
אִלּוּ רַק הָיִיתִי מַמְצִיאָה, בִּמְקוֹם לְתַעֵד, אוֹ מְשַׁנָּה קְצָת פָּחוֹת, בָּאֲזוֹרִים הַהֵם, שֶׁבָּהֶם הַכֹּל שׁוֹנֶה. אֲבָל חֲבֵרִים,
הָבָה, נֶאֱסֹף כָּל מִלָּה שֶׁל לַאקַאן וְשֶׁל פְרַנְץ קַפְקָא. נֶאֱסֹף חֲבֵרִים כָּל מִלָּה שֶׁל זִיגְמוֹנְד פְרוֹיְד. כָּאן הַמִּלִּים מִשְׁתַּנּוֹת, מִתְקַצְּרוֹת, מֻחְלָפוֹת, וְלֹא בָּרוּר לָנוּ בְּעֶצֶם אֵיךְ בִּכְלָל אֶפְשָׁר לִכְתֹּב, כְּשֶׁהַמִּלִּים נִמְחָקוֹת
מֵעַצְמָן, נִפְלָטוֹת מֵהַפֶּה בְּטָעוּת, כְּשֶׁדַּוְקָא מִתְכַּוְּנִים לִשְׁתֹּק, אוֹ נִצְרָחוֹת, כְּשֶׁמִּתְכַּוְּנִים לְדַבֵּר יָפֶה, אוֹ לִפְעָמִים נֶאֱמָרוֹת הָפוּךְ, אוֹ חוֹזְרוֹת עַל עַצְמָן בְּמֶלֶל בִּלְתִּי פּוֹסֵק. וְאִי אֶפְשָׁר הָיָה לַחֲלֹם עַל בִּזְבּוּז כָּזֶה, חֲלֻקָּה כָּזוֹ מְשֻׁנָּה שֶׁל מַשְׁאַבִּים טִבְעִיִּים, בְּיִצּוּר שֶׁל דְּבַשׁ, בַּכַּוָּרוֹת, אוֹ בְּבָתֵּי הַזִּקּוּק, אוֹ בְּקִדּוּחֵי הַגַּז לְמָשָׁל. נֶאֱסֹף, הָבָה, חֲבֵרִים, נֶאֱסֹף כָּל מִלָּה שֶׁל לַאקַאן וְשֶׁל עָמוֹס עֹז. נֶאֱסֹף כָּל אָנֶקְדּוֹטָה שֶׁל הַגּב’ הַמְּשֻׁגַּעַת,אִמָּהּ שֶׁל הַגּב’ הַמְּשֻׁגַּעַת, אוֹ הָאַלִּימָה, כְּפִי שֶׁיָּצְאוּ מִפִּי סוֹפֵר חָשׁוּב כְּזֶה אוֹ אַחֵר. הַמֶּלֶל הַבִּלְתִּי פּוֹסֵק, הַתִּעוּד, הַתַּרְבּוּת. הַכֹּל מִתְקַדֵּם יָפֶה כָּל כָּךְ וּמֵנִיב וּמְשַׁלֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ. נֶאֱסֹף, זֶה הַזְּמַן לֶאֱסֹף, כָּל מִלָּה שֶׁל סוֹפֵר, שֶׁאָסַף צִטּוּטִים עֲמָמִיִּים מִבַּחוּרוֹת. נֶאֱסֹף. זֶה זְמַן אִסּוּף. כְּדַאי לִרְשֹׁם, לֹא לְאַבֵּד. לֹא לְהִתְפַּזֵּר בָּאַטְמוֹסְפֵרָה, כְּמוֹ לַהֲקַת דְּבוֹרִים, אוֹ לַהֲקַת יוֹצְרוֹת. כְּמוֹ חֶלְקִיקִים שֶׁיְּכוֹלִים הָיוּ לִגְרֹם לְפִיצוּץ אוּלַי. נֶאֱסֹף. הָבָה. כְּדַאי. 

נֶאֱסֹף כָּל מִלָּה שֶׁל לַאקַאן. כָּאן הַמִּלִּים מְשֻׁכְפָּלוֹת
וְלָרֹב מַחְטִיאוֹת אֶת מַטְּרָתָן, אֵצֶל פִּזְמוֹנָאִים, מְשׁוֹרְרִים,
בִּימָאִים, תַּסְרִיטָאִים, סוֹפְרִים, אֲבָל נֶאֱסֹף כָּל מִלָּה שֶׁל
לַאקַאן וְשֶׁל זִיגְמוֹנְד פְרוֹיְד וְשֶׁל פְרַנְץ קַפְקָא. כָּאן
הַמִּלִּים אִבְּדוּ מִזְּמַן אֶת מַטְּרָתָן. כָּאן הַכֹּל בְּעֶצֶם
“דּוֹקְיוֹמֵנְט נַפְשִׁי”, “עֵדוּת”, “בְּגוּף רִאשׁוֹן”, “בְּגוּף
שְׁלִישִׁי”, עַל חֲוָיוֹת נוֹרָאִיּוֹת, שֶׁאַף אֶחָד לֹא מַכִּיר.
אִלּוּ רַק הָיִיתִי מַמְצִיאָה, בִּמְקוֹם לְתַעֵד, אוֹ מְשַׁנָּה קְצָת
פָּחוֹת, בָּאֲזוֹרִים הַהֵם, שֶׁבָּהֶם הַכֹּל שׁוֹנֶה. אֲבָל חֲבֵרִים,
הָבָה, נֶאֱסֹף כָּל מִלָּה שֶׁל לַאקַאן וְשֶׁל פְרַנְץ קַפְקָא.
נֶאֱסֹף חֲבֵרִים כָּל מִלָּה שֶׁל זִיגְמוֹנְד פְרוֹיְד. כָּאן
הַמִּלִּים מִשְׁתַּנּוֹת, מִתְקַצְּרוֹת, מֻחְלָפוֹת, וְלֹא בָּרוּר לָנוּ
בְּעֶצֶם אֵיךְ בִּכְלָל אֶפְשָׁר לִכְתֹּב, כְּשֶׁהַמִּלִּים נִמְחָקוֹת
מֵעַצְמָן, נִפְלָטוֹת מֵהַפֶּה בְּטָעוּת, כְּשֶׁדַּוְקָא מִתְכַּוְּנִים
לִשְׁתֹּק, אוֹ נִצְרָחוֹת, כְּשֶׁמִּתְכַּוְּנִים לְדַבֵּר יָפֶה, אוֹ
לִפְעָמִים נֶאֱמָרוֹת הָפוּךְ, אוֹ חוֹזְרוֹת עַל עַצְמָן בְּמֶלֶל
בִּלְתִּי פּוֹסֵק. וְאִי אֶפְשָׁר הָיָה לַחֲלֹם עַל בִּזְבּוּז כָּזֶה,
חֲלֻקָּה כָּזוֹ מְשֻׁנָּה שֶׁל מַשְׁאַבִּים טִבְעִיִּים, בְּיִצּוּר שֶׁל דְּבַשׁ,
בַּכַּוָּרוֹת, אוֹ בְּבָתֵּי הַזִּקּוּק, אוֹ בְּקִדּוּחֵי הַגַּז לְמָשָׁל.
נֶאֱסֹף, הָבָה, חֲבֵרִים, נֶאֱסֹף כָּל מִלָּה שֶׁל לַאקַאן
וְשֶׁל עָמוֹס עֹז. נֶאֱסֹף כָּל אָנֶקְדּוֹטָה שֶׁל הַגּב’ הַמְּשֻׁגַּעַת,
אִמָּהּ שֶׁל הַגּב’ הַמְּשֻׁגַּעַת, אוֹ הָאַלִּימָה, כְּפִי שֶׁיָּצְאוּ
מִפִּי סוֹפֵר חָשׁוּב כְּזֶה אוֹ אַחֵר. הַמֶּלֶל הַבִּלְתִּי פּוֹסֵק,
הַתִּעוּד, הַתַּרְבּוּת. הַכֹּל מִתְקַדֵּם יָפֶה כָּל כָּךְ וּמֵנִיב וּמְשַׁלֵּשׁ
אֶת עַצְמוֹ. נֶאֱסֹף, זֶה הַזְּמַן לֶאֱסֹף, כָּל מִלָּה שֶׁל
סוֹפֵר, שֶׁאָסַף צִטּוּטִים עֲמָמִיִּים מִבַּחוּרוֹת. נֶאֱסֹף.
זֶה זְמַן אִסּוּף. כְּדַאי לִרְשֹׁם, לֹא לְאַבֵּד. לֹא
לְהִתְפַּזֵּר בָּאַטְמוֹסְפֵרָה, כְּמוֹ לַהֲקַת דְּבוֹרִים, אוֹ
לַהֲקַת יוֹצְרוֹת. כְּמוֹ חֶלְקִיקִים שֶׁיְּכוֹלִים הָיוּ לִגְרֹם
לְפִיצוּץ אוּלַי. נֶאֱסֹף. הָבָה. כְּדַאי.

...כל זה די אבוד בעצם, אבל בו בזמן די מצחיק כי יוצא שמה שאין ומה שלא יהיה הוא בעצם מה שיש לנו.

זיגמונד פרויד (1856-1939) הוא אבי הפסיכואנליזה, שמבוססת על ריפוי נפשי באמצעות דיבור. במהלך הקריירה הענפה של פרויד הוא עסק ברעיונות רבים ונרחבים, כמו דיכאון, אבל ומלנכוליה, פוביות, חרדות, קונפליקטים וחלומות. הוא הציע מודלים שונים למבנה הנפש, וטבע מושגים שחדרו ללב התרבות המערבית, כמו ״הלא מודע״, ״אגו״, ״איד״, ״סופר אגו״ ורעיונות רבים נוספים.

ז’אק לאקאן היה פסיכואנליטיקאי ופסיכיאטר צרפתי.

לאקאן נחשב לאבי הפסיכואנליזה הלאקאניאנית, גישה פסיכואנליטית המבוססת על קריאה מעמיקה ועבודה צמודה עם כתבי זיגמונד פרויד.

פרנץ קפקא ‏היה סופר יהודי יליד פראג שכתב בשפה הגרמנית ונחשב לאחד מגדולי הסופרים של המאה העשרים. בין כתביו הבולטים: הרומנים “המשפט” ו”הטירה”, הנובלה “הגלגול” ואחרים.

כיום, בכמה שפות, נכנס לשימוש הביטוי “קפקאי” המתאר מצב של עמידה אל מול מערכת ביורוקרטית אטומה ובלתי ניתנת להבנה.

עמוס עוז (קלוזנר) היה סופר ואינטלקטואל ישראלי, פרופסור לספרות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. עוז נחשב על ידי רבים לאחד מגדולי הסופרים בישראל.  ספריו וסיפוריו תורגמו ל-45 שפות, והוא הסופר הישראלי במקום השני מבחינת מספר השפות אליהן תורגמו ספריו.

לקטעים נוספים מהגליון

בחזרה לעמוד השער
לעמוד השער