בשרים / אופיר אורון
אַתְּ לֹא צְרִיכָה לְסַפֵּר לִי שֶׁאֵין בָּךְ פַּחַד
אֲנִי מַכִּיר אֶת גּוּפֵךְ
כְּבָר הָיָה בִּי כְּכָזֶה
אֶת בְּשָׂרֵךְ שֶׁהָיָה בֵּיתִי
בַּיִת שֶׁל בְּשָׂרִים, בֵּית נְשָׁרִים
אֲוִיר כְּקַוִּים
שֶׁהָיוּ בְּתוֹךְ תּוֹכִי
כָּל הַפַּחַד, הָיִיתִי דּוֹאֶה
נִקְוֵה אֶל בֵּין כְּתֵפַיִךְ
בֵּין שָׁדַיִךְ
אֶל בִּטְּנֵךְ
עַכְשָׁו מֵרָחוֹק
אֲנִי.
תוייג אהבה, אופיר אורון