דבר העורך: אלמוג מיכאלוביץ'
הכל משתנה / ברטולט ברכט
הַכֹּל מִשְׁתַּנֶּה. לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ
יָכוֹל אָדָם בִּנְשִׁימָתוֹ הָאַחְרוֹנָה.
אֲבָל מַה שֶּׁאֵרַע, אֵרַע. וְהַמַּיִם
שֶׁמָּזַגְתָּ לְתוֹךְ הַיַּיִן, לֹא תּוּכַל
לִשְׁפֹּךְ אוֹתָם בַּחֲזָרָה.
מַה שֶּׁאֵרַע, אֵרַע. הַמַּיִם
שֶׁמָּזַגְתָּ אֶל-תּוֹךְ הַיַּיִן, לֹא תּוּכַל
לִשְׁפֹּךְ אוֹתָם בַּחֲזָרָה, אֲבָל
הַכֹּל מִשְׁתַּנֶּה. לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ
יָכוֹל אָדָם בִּנְשִׁימָתוֹ הָאַחְרוֹנָה.
“מה אומרת האות ב’?” שאלה אותנו המדריכה כשעמדנו על יד אנדרטת בראשית בורשה, אנדרטה שבנויה בצורת פתח של ביוב במקום שממנו יצאו שורדי מרד גטו ורשה, ועל פתח הביוב כתובה האות ב’.
כשנגמרו הניחושים היא גילתה לנו שהאות ב’ מסמלת את המילה הכי יפה בשפה העברית- בראשית.
היהודים ששרדו את המלחמה רצו להראות לעולם- הנה. עבר עלינו הדבר הכי נורא שיכול לקרות לאדם. ובכל זאת, יצאנו מהביוב אל בראשית והתחלנו הכל מחדש.
נדמה לי שתחושת הבראשית הזו היא אוניברסלית, אבל משהו בהיסטוריה שלנו ובחיים שלנו בארץ הזאת מחדד את התנועה הזו של התפרקות ובניה מחדש. היא בסיס קיומנו.
אבל כמובן שגם באופן אינדיבידואלי, בכל מקום בעולם, חיינו הפשוטים מורכבים מהתפרקויות כמו אובדן, פרידה, סופים, אבל מיד עלינו לקום ולבנות את עצמנו מחדש.
במגזין המופלא הזה ניסיתי לחקור את התנועה הזו. את הבראשית.
מה יש בנו בני האדם שגורם לנו להצליח לקום ולבנות אחרי שהתפרקנו כליל.