נִבְנֶה חֶלְקַת גַּן עֵדֶן בְּתוֹךְ גֵּיהִנּוֹם,
אַתָּה תִּהְיֶה נֵבֶל, אֲנִי כִּנּוֹר.
סְבִיבֵנוּ אֲנָשִׁים יִשְׁתַּגְּעוּ, יִרְעֲבוּ, יֶחֱלוּ.
אַתָּה תִּפְרֹט עַל מֵיתָר, אֲנִי אֲנַגֵּן בְּשַׁלְוָה.
גָּדֵר שְׁקוּפַת מִלִּים תַּפְרִיד בֵּינֵינוּ
לְבֵין זַעֲקַת הֶהָמוֹן. נָנִיחַ לָהֶם לְהִשָּׂרֵף
בְּעוֹדֵנוּ עוֹשִׂים אַהֲבָה.
אִם נִגַּע בָּהֶם – הַגָּדֵר תֵּעָלֵם
וַאֲנַחְנוּ נִפָּרֵם.