שְׁלוֹשָׁה יָמִים אָרַזְנוּ בַּיִת

אַרְבָּעִים שָׁנָה. הַקִּבּוּץ לָחַץ

שֶׁנְּסַיֵּם עַד סוֹף הַחֹדֶשׁ. רוֹקַנּוּ אוֹתוֹ

כְּמוֹ קִשּׁוּא לְסִיר מְמֻלָּאִים.

עַד שֶׁנִּשְׁאַר חָלוּל וְדַק.

הוֹצֵאנוּ אֶת תּוֹכוֹהָרַךְ –

מַכְשִׁיר שְׁמִיעָה, נַעֲלַיִם, לוּחַ שָׁנָה, פָּמוֹטִים.

אֶת בְּגָדֶיהָ שֶׁל אִמִּי הִכְנַסְתִּי

לְשַׂקִּיּוֹת זֶבֶל יְרֻקּוֹת כְּעֵינֶיהָ.

אַחַת אַחַת חִבַּקְתִּי אוֹתָן,

הִצְמַדְתִּי לְגוּפִי, וְנָשָׂאתִי

אֶל פַּח הַמִּחְזוּר,

כְּשׁוֹלַחַת יַלְדָּה אֶל רֹאשׁ סֻלַּם הַמַּגְלֵשָׁה,

עוֹזֶבֶת אוֹתָהּ לְהַחְלִיק אֶל אַרְגַּז הַחוֹל,

צְלִיל הַנְּחִיתָה בַּקַּרְקָעִית,

חֲבָטָה עֲמוּמָה.

בְּקֻפְסַת קַרְטוֹן חוּמָה לָקַחְתִּי אִתִּי

סִפְרֵי שִׁירָה, סֵט צַלְּחוֹת פִּצּוּחִים,

אוֹלָר שְׁוֵיצָרִי אָדֹם

וְכוֹבַע טַיָּסִים.

לֹא הָיָה לִי זְמַן לַחְשֹׁב לָמָּה.