לִפֹּל אֶל תּוֹךְ קַעֲרַת הַשָּׁמַיִם
אוּלַי אֶעֱמֹד עַל הָרֹאשׁ
אֶל מוּל הַמִּסְגָּד הַקִּיצוֹן
יֶשׁ לִי עוֹד חָמֵשׁ דַּקּוֹת
עַד שֶׁאִישׁ הַוַּוקְף יִצְרַח עָלַי
‘מַדְרִיךְ נִגְמַר הַזְּמַן, צֵא הַחוּצָה’

גַּם כָּכָה הַתַּיָּרִים עֲסוּקִים
מְצַלְּמִים אֶת הַצַּלָּם
הַזָּהָב נִמְשָׁךְ לְמַעְלָה
כָּל תְּנוּעָה פֶּה חֲשׁוּדָה
הַיָּד עוֹזֶבֶת אֶת הַדֹּפֶק
לִדְפֹּק כְּמוֹ שֶׁהוּא רוֹצֶה

אוּלַי רַק כָּךְ אֶפְשָׁר לְהַבְחִין כִּי יֵשׁ סֶדֶק בַּקְּעָרָה.